אודות

העיר צפת, הלא היא בירת הגליל העליון נחשבת לאחת מארבעת ערי הקודש – ירושלים, חברון, טבריה וצפת. לעיר היסטוריה עשירה וכבר בתלמוד היא מוזכרת בשם ״צופיה״ אשר היוותה כעיר המושב של כהנים חשובים. הימים החשובים של העיר מתחילים כאשר השלטון העות’ומני נפל בשנת 1517 שאפשר ליהודים לעלות לארץ ישראל ולהתגורר בעיר.

בעיר נמצאו מערות קבורה מהאלף השנייה לפני הספירה ועדויות מראות כי היישוב קיים עוד מתקופת הברזל אז היא הייתה בשליטת שבט נפתלי עד לתקופה הפרסית.

עדויות מראות כי עוד לפני שהצלבנים התיישבו בצפת, היה קיים יישוב יהודי במאה ה-11. בתקופת הצלבנים העיר היוותה מאין מבצר אסטרטגי חשוב. בתקופה זו שטחה של העיר היה בין עמק החולה לכנרת ודרכו עבר גשר בנות יעקוב. בשנת 1103 הקימו את הביצורים הראשונים ובשנת 1168 מכרו את המבצר הידוע למסדר הטמפלרים. בשנת 1189 הרסו מוסלמים את המבצר שנחשב היה לגדול ביותר במזרח התיכון.

בשנת 1266 מתחילה התקופה הממלכתית של צפת שנכבשה על ידי הסולטן בייברס וכונתה מחוז צאפד. במאה ה-16, נכבשה העיר בידי הטורקים, הייתה זו שנת 1517 והתיישבו בה יהודים מגורשי ספרד. בתקופה זו היא הפכה למרכז רוחני חשוב ועם הזמן מצבה השתפר.

בשנת 1759 פקדה את העיר רעידת אדמה בה היו 300 הרוגים. בשנת 1808 עלו אל העיר בני עדת הפרושים בראשם עמד רבי ישראל משקלוב ושוב בשנת 1837 פקדה את העיר רעידת אדמה קשה, זאת משום שהיא יושבת ממש על צלע הר.

העיר ננטשה על ידי הניצולים והיא מתמוטטת בתקופה זו. בשנת 1834 מתבצע מרד על ידי הערבים שכבשו בתי כנסת, החריבו ספרי תורה ועשו תוהו ובוהו. גם בשנים שאחרי ממשיכות פשיטות רבות ובשנת 1917 מתחילים ימי המנדט בזמן שהבריטים כובשים את הארץ. בשנת 1929 פולשות כנופיות של ערבים אל העיר ורוצחות יהודים, שורפות מבנים קדושים כאשר רב הקהילה רבי ישמעאל הכהן ואשתו נרצחים גם כן. הפשיטות ממשיכות ובשנת 1948 הרוב הערבי גובר על היהודים בעיר. הפלמ״ח בשנים אלו מנסה להחזיר את העיר לשליטה יהודית ובסוף הקרובות כל תושבי צפת הערביים נוטשים את העיר.

לאחר שהוכרזה מדינה יהודית בשנת 1948 החלו להקים את היישוב מחדש, שוכנו בו עולים חדשים אך נוצר פער מעמדות בולט. בשנות ה-50 החלה העיר לשגשג מחדש והפכה למוקד תיירות בולט. היום האתרים הקדושים שבה ממגנטים אליה תיירים מכל העולם והיא עדיין שומרת על צביון יהודי דתי מסורתי.